עבירות סייבר

במקביל, כמעט כל הראיות כיום "ממוצות" על-ידי רשויות החקירה באמצעות המחשבים. אף מכשירי הטלפון הנייד, שנתפסים מידי כל חשוד, הם למעשה מחשבים קטנים.

אחרי שלב פרוץ החקירה, הדרך להתמודד עם הראיות שנאספו על ידי הרשויות היא השילוב של דיני ראיות וידע עמוק במחשבים ובתוכנות. הכרת אופן התפעול של תוכנות ההפעלה השונות, ושיטות השימוש באמצעים המיחשוביים, הוא זה שמאפשר את ההתמודדות מול יחידות הסייבר השונות של המשטרה. כך, ניתן לאתר פגמים בהפקת המידע על-ידי החוקרים, לאתר מידע שלא אותר על-ידם, ולהתחקות אחר מחדלי החקירה.

כך למשל, לעיתים ראיות מושגות תוך כדי הפרות דיני פרטיות או האזנת סתר. לעיתים הן מושגות תוך מיצוי חלקי, מגמתי, או מעוות, על ידי רשויות החקירה. פעמים רבות, בראיות טכנולוגיות, הרשות החוקרת כושלת בהוכחת "כלל הראיה הטובה ביותר", שהוא הכלל המחייב לשם הגשת מוצג לבית המשפט. למשל, בעקבות טיפול של יחידת הסייבר נמחקו הקבצים המפלילים. האם ניתן לשחזר אותם? האם השחזור מהווה את "הראיה הטובה ביותר"? האם הליך השחזור פגע בראיה? כאן נכנסים המומחים בתחום, מאחר והידע הזה אינו חלק מה'ידיעה השיפוטית' של השופט.

בתחום זה, ישנה חשיבות גדולה לגירסאות הנמסרות החשודים בשלב החקירה. הנחקר אינו יודע האם החוקרים מחזיקים בשרתים ובמחשבים, האם הצליחו לפרוץ אליהם, ואיזה מידע הצליחו להפיק מהם. החוקרים יפעילו תרגילי חקירה וינסו לטעת במוחו של הנחקר את המחשבה, שהם מחזיקים בראיות בלתי תלויות שמפלילות אותו באופן וודאי. זהו שחמט של מלחמת מוחות.

מורכבותן של עבירות הסייבר וההתחדשות הבלתי פוסקת של אמצעי החקירה הטכנולוגיים מחייבים היעזרות ביעוץ משפטי הבקיא בתחומי המחשוב, ובהתנהלות רשויות הסייבר, על מנת להגיע לתוצאה הטובה ביותר כבר בשלב החקירה ואיסוף הראיות, ובהמשך במהלך ניתוח הראיות במשפט עצמו.ם. ידוע שבעבירות של טרור ופגיעה בבטחון המדינה הרי שהמשטרה נעזרת בחברות הגדולות אבל האם הם גם ישרתו את המשטרה בעבירות אחרות?

​